החלטה בתיק ב"ש 2754/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מר מ' מסארווה), מתאריך 29.5.2007 בתיק ב"ש 1961/07.

2.       לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד העוררים, ובו מיוחסות לעוררים שורה של עבירות, שנטען כי בוצעו בתאריך 16.4.2007 ליד סניף קופת חולים בכפר קרע.

          נטען, כי בתאריך הנזכר, בסמוך לשעה 02:00, שוטרים שהיו במקום, וישבו במכוניתם, ראו שלושה אנשים שירדו ממכונית מסחרית עמה הגיעו למקום, כשפטיש ומוטות ברזל בידהם, פורצים את דלת הכניסה לסניף קופת החולים.

          לפי הנטען, השוטרים ירדו ממכוניתם והזדהו, וביקשו לעצור את הפורצים, אך אז תקפו אותם הפורצים באמצעות מוטות הברזל שהחזיקו בידיהם, וניסו להימלט מהמקום. למרות ניסיונם של הפורצים להימלט, אגב הפעלת אלימות קשה כנגד השוטרים, נעצרו בסופו של דבר שני העוררים שלפני, וחשוד נוסף, שככל הנראה היה עמם, נעצר ימים ספורים לאחר מכן.

          בכתב האישום מואשמים איפוא העוררים בעבירות של התפרצות לבניין שאינו דירה או בית תפילה, היזק לרכוש במזיד, החזקת מכשירי פריצה, תקיפת שוטרים והכשלת שוטרים במילוי תפקידם. העורר מס' 2 אף מואשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, שכן הוא תושב שטחי יהודה ושומרון.

3.       בית המשפט קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וכן מצא כי קיימת עילת מעצר. באשר לשחרור העוררים לחלופת מעצר, קבע בית המשפט קמא, כי מסוכנותם של העוררים אינה מאפשרת שחרורם לחלופת מעצר.

4.       בערר שהוגש מטעם העוררים, טוען ב"כ העוררים, כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. ב"כ העוררים טען, כי אין ראיות לזיהוי העוררים כמי שביצעו את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ובזירה אף לא נמצאו טביעות אצבע של העוררים.

          עוד טען ב"כ העוררים, כי יש לזקוף לזכותם של העוררים את העובדה, כי מסניף קופת החולים לא נגנב דבר.

          לטענת ב"כ העוררים, אפילו נניח כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים, וקיימת עילת מעצר, כי אז יש מקום לשקול לשחרר את העורר מס' 1 לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים, ואת המשיב מס' 3 ניתן לשחרר למעצר בית, כך שיהיה נתון בפיקוח אשתו בביתו אשר בבית חנינה שליד ירושלים.

5.       לעומת טענות אלה טען ב"כ המשיבה כי אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

6.         ראיות לכאורה:

דרושה לדעתי מידה לא מבוטלת של עזות מצח מצד העוררים, לטעון כי אין ראיות לכאורה כנגדם.

העוררים נתפסו בשעת מעשה על ידי שוטרים שצפו בהם, וכל האירוע כולו, מתחילתו ועד סופו, מתועד בדו"חות הפעולה שנערכו על ידי השוטרים, ואלה לדעתי ראיות מוצקות למדי, אפילו לא נמצאו טביעות אצבעות של העוררים בזירה. בנוסף לכך מצויה הודעה שנגבתה מאת העורר מס' 2, שם קשר עורר זה את עצמו ואת חברו, העורר מס' 1, לאירוע המתואר בכתב האישום.

הנני דוחה איפוא טענת העוררים, כי אין ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגדם בכתב האישום.

7.       עילת מעצר:

          מדו"חות הפעולה שנערכו על ידי השוטרים, מתברר כי מדובר באנשים אלימים, שלא היססו להפעיל כוח בצורה בלתי מרוסנת כלפי השוטרים. התנהגותם האלימה של העוררים כלפי השוטרים, ותקיפתם באמצעות מוטות הברזל שהיו בידיהם, מלמדת על מסוכנותם של העוררים, מסוכנות המקימה את עילת המעצר במקרה שלפני. לכך יש להוסיף את העובדה, כי לחובת כל אחד מהעוררים גיליון הרשעות לא מבוטל, המלמד על מסוכנותם.

          זאת ועוד, הפריצה לסניף קופת החולים נעשה ככל הנראה לצורך גניבת תרופות מסויימות, על רקע התמכרות העוררים לשימוש בסמים מסוכנים, ואף עובדה זאת צובעת את מסוכנותם בצבעים חזקים יותר.

          לא נעלמה מעיני טענת ב"כ העוררים, כי לזכות העוררים יש לזקוף את העובדה כי בפריצה לא נגנב דבר. הנני דוחה טענה זאת, שכן  בפריצה לא נגנב דבר רק משום שהגורל זימן למקום, באורח מקרי, את השוטרים.

8.       חלופת מעצר: